מאת: מיכאל לוין DipWSET
השם Txakoli בבסקית ו- Chacoli בקסטיליאנית. מבוטא צ'אק-או-לי, משמש כינוי ליין מקומי בחבל הבאסקים אשר נמצא בצפון מזרח ספרד, לחופו של האוקיינוס האטלנטי. הוא משמש כשם גנרי לכל היינות הנעשים באזור, מכל סוגי הענבים. מקור השם אינו ברור ב100% אך בבסקית, משמעות המילה Etxakoa היא "נעשה בבית", רפרנס לעשייה הביתית של היין. לעומת זאת המילה הספרדית Chacon משמעותה "יין קל", ובכך מרמזת על המאפיינים הקלילים של הצ'אקולי, האלכוהול הנמוך והרעננות. שנים רבות יצרו את היין בקנה מידה קטן וביתי, וללא ספציפיקציות מיוחדות. עקב התנאים האקלימיים הקרים, הצ'אקולי הוא בעל חומצה גבוהה, ואף בעל גיזוז קליל, שנבע בגלל הטמפרטורות הנמוכות שלא אפשרו את השלמת התסיסה.
קצת היסטוריה: ישנן עדויות לעשיית יין בחבל, החל מהמאה ה 14. במאות ה18-19 הוטלו מכסי מגן על יינות מחוץ לאזור. מהלך זה הביא לעלייה בכמות היין שיוצרה בחבל הבסקים, עד לסדר גודל של 5 מיליון ליטר בשנה, בשטח כרמים של 2900 הקטר. ב1857 תואר היין על ידי הומבולדט "כיין עשוי היטב אשר מזכיר הן את יינות שמפיין והן את יינות המוזל". לקראת סוף המאה ה19 בוטלו מכסי המגן, ויחד עם הופעת הפילוקסרה ומחלת הקימחון, תעשיית היין נפגעה קשות. המודרניזציה של חבל הבסקים, גרמה לרבים מהתושבים לעבור לעבודה במפעלים, ולהעדיף אותם על פני המלאכות הקטנות והחקלאות המסורתית. עד אמצע המאה ה 20 עשיית הצ'אקולי כמעט ונעלמה, נשתמרה רק בכפרים הקטנים. באותו הזמן גם נטעו זנים יותר פרודוקטיביים על חשבון הזן המקומי העיקרי Hondarrabi Zuri, כמו Folle Blanche הצרפתי. גם זנים היברידיים, כדוגמת ה Noah זכו לעדנה. עם הזמן, כמות הכרמים קטנה משמעותית, ובשנות ה70 וירדה עד לשפל של 25 הקטר. חוקי היין הספרדיים הגדירו את הצ'אקולי "כיין העשוי מענבים שאינם יכולים להגיע לבשלות מלאה, עקב תנאים אקלימיים".
ההתאוששות של האזור החלה רק בשנות ה 80 של המאה ה 20, בעזרת מספר כורמים עקשניים, אשר חדשו את המסורות העתיקות. עם העלייה ברמת האיכות של היין, נוסד בשנת 1989 נוסד הDO הראשון Txakoli de Getaria - Getariako Txakolina ואחריו בשנת 1994 Txakoli de Bizkaia - Bizkaiko Txakolina.
בשנים האלו נטעו זנים בין לאומיים כדוגמת שרדונה, ריזלינג וסוביניון בלאן. בנוסף לזנים "צרפתיים" מחבל הבאסקים הצרפתי, כמו Petit Courbu, Gros + Petit Manseng אשר נקלטו טוב יותר בתנאי האקלים המקומיים. לאחר חיפוש אחר אזור הכרמים ה"אידיאלי", תוך ניסוי וטעיה עם זני ענבים שונים, הבינו כי דווקא הזנים המקומיים מוצלחים במיוחד, בעיקר Hondarribi Zuri "הונדאריבי זורי". בשנת 2001 נוסף הDO השלישי, הוא: Txakoli de Alava או בבסקית: Arabako Txakolina. כיום, בכל האזור כולו יחדיו, נטועים כ 1000 הקטר של כרמים.
בשנים האחרונות, גם תדמיתו של היין שהייתה של יינות קלילים, לא מורכבים ופשוטים יחסית עברה שינוי משמעותי. עשיית יין מזנים שרובם לבנים ואנדמיים, אקלים אטלנטי, ובעלי אלכוהול נמוך, התאימה למגמה בעולם היין העכשווי. שיפור מתמיד בגרף האיכות על ידי כורמים ויננים מוכשרים, אשר לאחר תהליך ארוך מצאו את הכרמים והזנים המתאימים לעשיית יין בטרואר הייחודי, גרמה לעלייה באיכות היינות.
האקלים: התנאים כאן רחוקים מלהיות אידיאליים עבור גידול ענבים. הקרבה לאוקיינוס והגשם הרב, מייצרים לחות גבוהה,. הטמפרטורות בקיץ יכולות להגיע ל 35 מעלות ובחורף ל 2 מעלות. התנאים האקלימיים משתנים בהתאם למיקומם של שלושת תתי האזורים בתוך חבל הבאסקים.
אזור Gateriako DO נמצא בצד המזרחי של החבל, מעט מערבית לסן סבסטיאן San Sebastian על החוף, מזרחית לעיר Gateriako עצמה. כ 440 הקטר וכ34 יקבים. כאשר 90% מהם נמצאים עד קילומטר מהחוף. הכרמים נמצאים במפנים דרומיים אשר מגינים עליהם מפני הרוחות האטלנטיות. רבים מהם בטרסות, ובצורת הדלייה גבוהה כהגנה מפני הלחות. יש כ 1600 מ"מ גשם בשנה, אשר יוצרים לחות רבה. בקרקע כאן יש מרכיבים חוליים וגם חרסיתיים.
אזור Bizkaiko DO נמצא בצדו המערבי של החבל, כאשר מרבית הכרמים נטועים סביב העיר בילבאו Bilbao עם 426 הקטר ו 39 יקבים, כאשר מרביתם צמודים לחוף. מתאר הנוף של גבעות מתגלגלות, מאפשר מגוון רחב יותר של כרמים, שכל אחד בעלי מיקרו אקלים שונה. כאן מייצרים יינות בעלי גוף מלא יותר מGateriako. זהו האזור ההיסטורי של תעשיית הצ'אקולי, וכאן מתרכזים מרבית היצרנים המסורתיים. הקרקע כאן מגוונת, בין היתר עם אלמנטים קלציטיים ואדמות חוואר Marl.
אזור Arabako DO בניגוד לשאר האזורים בחבל, הוא נמצא בפנים היבשת, דרומית לבילבאו. קרוב יותר לריוחה אלבסה. כאן יש רק כ100 הקטר של כרמים וכ 8 יקבים, הוא גם הקטן ביותר. האקלים כאן יותר יבשתי בגלל מיקומו הגיאוגרפי, הוא מושפע פחות מן האוקיינוס. גם כאן הלחות גבוהה, אך נדיר שהטמפרטורות עוברות את ה 27 מעלות צלזיוס. כאן יש יותר שעות שמש, מה שגורם להבשלה טובה יותר של הענבים. הכרמים כאן גבוהים יותר, מה שמאפשר לענבים לשמור על חומצה גבוהה. הקרקע כאן היא גיר וחימר, התורמת לאופיו המינרלי והמיוחד של היין.
זני הענבים: הונדריבי זורי הלבן Hondarrabi Zuri הוא הענב העיקרי באזור עם נטיעות של סביב 90-95 אחוזים משטח הכרמים הכולל.המילה Zuri בבסקית משמעותה "לבן". הוא קרוי על שם עיר הנמצאת כ 20 ק"מ מזרחית לסן סבסטיאן.
הוא זהה גנטית לCourbu אשר מצוי ב Jurancon ובחבל הבסקים הצרפתי. הוא משמש שם בעיקר בממסכים, בעיקר עם פטיט קורבו וגרוס מנסנג. היין הוא בעל חומצה גבוהה ומינרליות, ומאופיין בטעמי הדרים ולימוניים, תפוח ואגס ירוק, ומעט טעמים עשבוניים. היינות הנם בעלי גוף קל, ואלכוהול נמוך.
מסורתית, יינות הצ'אקולי היו בעלי גיזוז קל, ונעשו בחביות ישנות. כיום הם נעשים בעיקר בנירוסטה על מנת לשמר את האופי הזה. כיום עם התפתחות התעשייה, החלו לעשות אותו במגוון סגנונות שונים.
אופיו המינרלי והחומצה הגבוהה הופכים אותו להיות מתאים לייצור יינות מבעבעים בשיטה המסורתית.
יישון בחביות עץ צרפתיות, חלקן חדשות וחלקן ישנות יותר, על מנת להוסיף גוף וטקסטורה.
זמן יישון ארוך על השמרים, מאפשר יישון ארוך טווח. כך היינות מפתחים פטרוליות המזכירה ריזלינגים.
בלנדים. נוהגים לערבב אותו עם אחוזים קטנים יחסית של פולה בלאנש, אך גם עם זנים בין לאומיים כמו שרדונה, פינו בלאן, סוביניון בלאן, וריזלינג.
יינות רוזה, בבלנד עם הענב האדום Hondarrabi Beltza.
יינות קינוח מתוקים, בבציר מאוחר.
זן נוסף הוא Hondarrabi Beltza. למרות שמו הדומה, אין קשר גנטי בינו לבין Hondarrabi Zuri. זהו ענב אדום שגדל אך ורק בבסקים . במחקרים עדכניים גילו שיש לו קשר לקברנה פרנק. הוא מתאפיין בטעמי פירות אדומים, בעיקר פירות יער, אך גם דובדבנים אדומים, חמיצות גבוהה, וגוף קל עד בינוני. בנוסף יש לו טעמים "ירקרקים" כמו של פלפל ירוק. בגלל הכמויות המזעריות , היו נוהגים לעשות ממנו רוזה. בשנים האחרונות החלו לעשות ממנו גם יין זני, אך בכמויות קטנות.
באיזורים השונים מותר להוסיף מעט Izkiritota Txikia - פטיט מנסנג, וIzkiritota Handia - גרוס מנסנג, וגם פטיט קורבו. נעשים גם כמויות מזעריות של יינות מזנים בינלאומיים: ריזלינג וסוביניון בלאן.
Comentarios